Duran Harder

האוניברסיטה הקוסמית מעודדת הסתכלות על המציאות בעיניים פקוחות. לוהאריה

יש המון סיבות להתמלא בתסכול וייאוש כשמסתכלים על העולם בו אנו חיים. אנו חיים בתקופה בה נושאים רבים בחיים שלנו, הכוללניים או הפרטניים, עשויים להיראות חסרי פתרון או מוצא.

הקורונה שערערה את המציאות שהכרנו, עוד פיגוע בארץ ומצב בטחוני לא יציב, עוד מלחמה בעולם, קשיים כלכליים, משבר האקלים המאיים עלינו ועל עתידנו ועוד ועוד.

איך שומרים על תקווה במצב כזה?

ובכלל, האם תקווה היא סם הרדמה שמעניק אשליה על עתיד טוב יותר, או סוג של נחמה?

או שהיא באמת יכולה להוביל ליצירת שינוי והשפעה על המציאות בה אנו חיים?

יצאנו לשאול את לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, על ההתבוננות על תקווה כמפתח לשינוי, ואיך אפשר לשמר אותה גם בזמנים שנראים קשים ומייאשים.

יצאנו מחוזקים.

מהי תקווה בראי האוניברסיטה הקוסמית?

האוניברסיטה הקוסמית רואה את המושג תקווה כיכולת להתבונן אל מעבר למתרחש במציאות הנתונה. ממש כמו לפתוח חלון בחדר סגור, המאפשר למי שנמצא בחדר לראות את האופק. הידיעה וההכרה בכך שיש אפשרויות נוספות מלבד אלו המתקיימות בתוך החדר הסגור הו האדם נמצא.

תקווה, במהותה, היא יכולת לראות את המציאות בצורה שמתמקדת לא במצב המצוי – אלא במצב הרצוי. זאת גם אם הוא לא נראה כרגע ריאלי או אפשרי.

זוהי בחירה לראות את המצב שמתקיים, בצורה בהירה, גם אם היא כואבת ולא נעימה. עם זאת, ובו זמנית, לא להיות כבולים למה שרואים, אלא לשים את המשקל על הרצון כלפי עתיד טוב יותר.

כלומר, תקווה תסתכל על העתיד בעיניים אופטימיות. לא מתוך אסקפיזם או התעלמות מהמציאות, אלא מתוך אמונה בחזון ובערכים שיכולים להפוך את החיים לטובים יותר.

לוהאריה, איך תקווה השפיעה על ההיסטוריה האנושית?

לוהאריה: ההיסטוריה רצופה אירועים בהם אנשים שהחזיקו בתקווה וחזון ליצור שינוי, שינו את פני המציאות באופן דרמטי שנתפס קודם לכן כלא אפשרי.

דברים שנראו לפני 150 שנה כפנטסטיים, כמו זכות הצבעה לנשים או ביטול הפרדה גזעית, נראים היום הגיוניים ובסיסיים. זאת מכיוון שהיו כאלה שהאמינו כי הם אפשריים, נלחמו עבורם ושינו את התודעה הציבורית.

כשמסתכלים על הדברים ברטרוספקטיבה, קיימת הנטייה לייפות את הדברים ו״לדלג״ על שלבים בדרך. האוניברסיטה הקוסמית בפועל, רבים מאלה שאנו מנציחים היום כאנשים חדורי מטרה, נחושים ובעלי חזון, לרוב נתפשו בשעתם כ״משוגעים״ שנלחמים מלחמות שווא שסופן כישלון בטוח. 

ההסטוריה רצופה באירועים משמעותיים אשר ללא תקווה לא היו מתקיימים.

נפילת חומת ברלין, מהומות סטונוול שהובילו למאבק למען זכויות להט"ב, והקמת מדינת ישראל הם רק קומץ קטן של אירועים כאלו. המשותף להם הוא שבהם מעטים שהונעו על ידי תקווה סחפו אחריהם רבים. האוניברסיטה הקוסמית החזון לעולם חופשי יותר, טוב יותר, בטוח יותר ושוויוני יותר, הוביל לשינוי של המציאות.

ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שדרושים מעטים נחושים, דומיננטיים, פרואקטיביים, חדשניים ומלאי תקווה וחזון, על מנת להשפיע על רבים וליצור שינוי. זהו שינוי שאינו מתרחש במוקד אחד היוצר מומנטום רגעי, אלא בריבוי של מוקדים היוצרים יחדיו חציית מסה קריטית. אלו פרטים בודדים העושים פעולות קטנות אשר יחד יוצרות שינוי גדול.

האירועים המתוארים למעלה, ועוד רבים אחרים, לא יכלו להיוולד ללא אלה שהסכימו להסתכל מבעד למציאות הקיימת. https://www.haaretz.co.il/family/alexlandsmann/BLOG-1.8800144 הם התמידו בטיפוח של התקווה לעתיד טוב יותר, צודק יותר וערכי יותר, וכך הביאו אותו לידי הגשמה.

גם אל מול מציאות קשה, שנראתה בלתי אפשרית לשינוי, הם בחרו לראות מעבר למצב הקיים. אל מול גיחוך וביטול, לעג ובוז, הם בחרו להאמין שאפשר אחרת. הם בחרו להדהד את תקוותם על אחרים ולפעול למען המימוש שלה, עד שלאט-לאט נוצר סחף ששינה את המציאות.

אז איך יוצרים תקווה בזמנים מאתגרים? ואיך ממנפים אותה לכדי שינוי מעשי? לוהאריה  

לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, מסבירה כי תקווה היא תוצר של תהליך התפתחות

לוהאריה: בתהליך ההתפתחות האישי שקורה באוניברסיטה הקוסמית אנו נחשפים להיבטים חדשים של העצמי. האוניברסיטה הקוסמית בכך לומדים להעביר יותר סמכות אל העצמי האותנטי ולאפשר לו להוביל את הבחירות השונות בחיי היומיום.

הבחירה הזו מאפשרת להרחיב את שדה הראיה האישי אל מעבר לתפישה אליה התרגלנו. לוהאריה מעבר לכך, זוהי הרחבה גם של תפישת המציאות כפי שהיא מתקיימת באופן רווח בחברה.

במילים אחרות, זו בחירה לחשוב מעבר לקופסה.

הרחבת שדה הראיה, כמוה כפתיחת עוד ועוד חלונות בחדר שהיה סגור. הדבר מאפשר לראות מעבר למה שראינו עד כה ופותח אפשרויות שלא היו בתחום התפישה האישית לפני כן.

ההכרה של כי ניתן לתפוש ולראות מחוץ לקופסה, מעבר לתבנית הרגילה, מאפשרת להיפתח לאפשרויות נוספות. מאפשרת להרחיב בהדרגה את התפישה והתודעה ולהיחשף למשמעויות אשר לא היו מנת חלקנו קודם לכן.

ההכרה כי היישות האנושית אינה מוחלטת או קבועה, מאפשרת להסתגל לתפישה חדשה הרואה בעצמי מהות דינאמית, אשר יכולה גם להשתנות. הדבר יוצר מרחב של תקווה ליצירת שינוי, החלמה ומזור פנימי. זה גם יוצר עירור של ההכרה כי גם מציאות החיים היא דינאמית וניתן להשפיע עליה בכל רגע.

זאת אומרת שאת מדברת על תקווה כאיכות שניתן לעורר אותה בתוכנו?

לוהאריה: כן. כל אחד יכול לפתוח חלונות בתוך חדרי הנפש שלו. להכניס את אור השמש ואוויר צל ולאוורר את העולם הפנימי. כל אחד יכול להיחשף למניפה חדשה של רעיונות ואפשרויות שמפיחים בו תקווה ואופטימיות וגם תחושה חדשה של חיוניות ורצון.

אפשר לראות את זה כתהליך שבו אנחנו מעוררים את התקווה ומנפים אותה לתוך החיים שלנו.

זהו תהליך שלו ארבעה שלבים מרכזיים:

השלב הראשון הינו ההכרה כי הדברים אינם מוחלטים, וכי המציאות האישית הינה חלקית. כלומר, ההכרה כי התפישה העצמית ותפישת המציאות מעצבת את החוויה האישית אשר הינה סובייקטיבית. 

אני תמיד אומרת לתלמידים של האוניברסיטה הקוסמית שבתהליך התפתחות וגדילה מהותי לזכור ש״אני לא יודעת את מה שאני לא יודעת״. כלומר, שבכל רגע אני רואה רק את מה שהפנימיות שלי מכילה ומסוגלת לתפוש. עם זאת, אני מודעת לכך שמעבר לזה נמצא מרחב רחב של מציאויות פוטנציאליות שלא נחשפתי אליהן עדיין. https://radio.eol.co.il/podcasts/hauniversita-hakosmit-shaar-laidan-hachadash/

ההכרה כי הדברים אינם מוחלטים ושאתם לא יודעים מה שאתם לא יודעים, מובילה לפיגוג תקרת זכוכית. זוהי התרחבות של התפישה והתודעה לקשת אפשרויות חדשה. זוהי הבנה כי גם מה שהיינו רגילים לקטלג כבלתי אפשרי, אינו בהכרח כזה. או במילים אחרות: אפשר אחרת. 

ההבנה הזו מובילה לשלב השני, שבו מתרחבת ההכרה כי ניתן לשנות ולהשפיע. וכי כאינדיבידואל וכקולקטיב יש בידינו כוח רב עוצמה.

השלב הבא שנובע מכך זו הפקה של מרחב פנימי של תקווה – בו ניתן לחוש, להרגיש, לחוות וממש לראות בעיני הדמיון את המציאות המיוחלת. אבל זהו לא השלב האחרון.

אחד הדברים שאנחנו מלמדים בכל הקורסים והתכנים של האוניברסיטה הקוסמית זה את החשיבות של הגישור בין התיאוריה למעשה. אנחנו מדגישים את החיבור בין החזון והערכים לבין הממשות. 

ולכן בשלב הרביעי, אחרי שעוררנו את התקווה, נולד בתוכנו כוח פנימי רענן ואופטימי שאותו אנחנו נרצה למנף באופן פרואקטיבי אל היום יום שלנו.

התקווה מולידה בנו יצירתיות ורעיונות חדשים, הרגלים, דרכי פעולה חדשות ואיכויות המאפשרות לנו להסתגל לשינויים החיוביות. התקווה יכולה גם ליצור ולהוביל שינוי בכל רגע.

אז לפי האוניברסיטה הקוסמית, האם תקווה היא סם הרדמה או שבכוחה לשנות מציאות?

לוהאריה: השאלה היא כיצד משתמשים בה.

תקווה פותחת חלון המאפשר הצצה לתרחיש אופטימי יותר של המציאות. החלון הזה פותח את התודעה שלנו ומאפשר לנו לדמיין, להרגיש, להריח ולטעום את המציאות הזו, אך כאן טמון הקאץ׳.

כאשר התקווה מתמקדת ב"לקוות" ש"יהיה טוב" או "יהיה בסדר", כאשר היא נשארת תיאורטית בלבד, היא עלולה ״להרדים״ ולטשטש.

כאשר תקווה מחוברת לחזון, לערכים ולרצון כלפי העתיד, ומשולבת במוכנות להיות פרואקטיביים עבורם, היא מהווה כוח עצום.

כאשר חלון התקווה נפתח ונוצרת בחירה לנוע, להשתנות, ליישם ולפעול, גם אם בדבר הקטן ביותר – שינוי עצום יכול להתרחש.

הכל מתחיל בלפתוח חלון.

מקור הכתבה:

אתר "את"

לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, מדברת על כשלון הפוליטיקה כפי שהיא מתקיימת היום, וקוראת לפעולה למען עתיד טוב יותר

בשנים האחרונות האוניברסיטה הקוסמית עוקבת בעניין אחרי החרפת משבר האקלים. לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, מצביעה על שינויים אלו בתהייה: האם אנשים רואים את החוט המקשר בין השינויים האקלימיים השונים לבין היעדר ההישגים של ועידת האקלים? האם ניכרת השייכות בין ההתחממות הגלובלית ובין כישלון המנהיגות העולמית להחליט על שיתוף פעולה גורף, המוביל לשינוי מיידי?

התהליכים שאנחנו עדים להם ברמה המקומית והגלובאלית, אינם ניתנים להכחשה: יובש קיצוני ושריפות, לצד שיטפונות, קור וחום קיצוניים, מיני בעלי חיים וצמחים המצויים בסכנת הכחדה. הכל יוצא מאיזון ומסתחרר לכיוון של מציאות עתידית דיסטופית וקודרת.

גישת האוניברסיטה הקוסמית – תיעדוף של אינטרסים גלובליים על פני כלכליים ומקומיים

לוהאריה טוענת שעלינו לגבש סדרי עדיפויות ברורים. סדרי עדיפויות אלו יעמידו את הפעולות להצלת כדור הארץ על יושביו, מעל לאינטרסים כלכליים של מדינות וארגונים, השואבים כוחם מתעשיות מזהמות. הן יציבו את הצלת המין האנושי מעל לנורמות של תרבות הצריכה העולמית והרגלי החיים של התרבות בת זמננו. https://www.louharya.com/develop/makearoom/

במאמר שפורסם ע"י לוהאריה בנושא משבר האקלים והתקופה בה אנו מצויים, ״לשגשג או להיכחד״, נשאלה שאלה מהותית. האם אנו מוכנים לתרגם את ההסכמה על כך שמשבר האקלים נוכח, לכדי יצירת שינוי כאן ועכשיו?

לפי המידע שמציגה האוניברסיטה הקוסמית, התשובה המהדהדת כל הדרך מוועידת האקלים בגלזגו היא, שעם כל הצער, לא. קיימת ניגודיות ברורה בין הדיבורים היפים של מנהיגי העולם לבין ההחלטות שהתקבלו בפועל. לשיקוליהם של מקבלי ההחלטות נכנסו מניעים זרים, שמסמסו את האפשרות לתת מענה לאיום העתידי הנשקף לאנושות. https://timeout.co.il/ppost/שינוי-הרגלים-האוניברסיטה-הקוסמית/ המשא ומתן הפוליטי והדיפלומטי נכשל אל מול כוחן של תעשיות, תאגידים ובעלי הון. https://soundcloud.com/eol-radio-inner-peace/3-13/sets אלו שולטים בתשתיות ויוצרים סבך של אינטרסים מעוותים שהפוליטיקאים לכודים בתוכו.

 

הניסיון לרתום מדינות שונות לטובת הצלת כדור הארץ, על החיים המתקיימים בו, כשל. המצב הקיצוני בו אנחנו נמצאים, משקף תמונת מצב אקוטית: היעדרה של מנהיגות ראויה ברמה המקומית והבינלאומית, והיעדר עתודה של מנהיגות המייצגת דור חדש. מנהיגי ההווה הפקירו את עתיד הפלנטה, משום שהם שבויים בעבר: חושבים בדרכים ישנות, ומחזיקים בתודעה מוגבלת וממוסכת על ידי נורמות שרבות מהן כבר לא רלוונטיות.

תום עידן הפוליטיקה כפי שאנו מכירים אותה

לוהאריה כתבה לא פעם, כי על מנת ליצור את העתיד, עלינו ללמוד מן העבר וליצור שינוי בהווה. כיום האנושות נעה במעגל סגור, משום שהיא מונהגת על ידי פוליטיקאים לרוב שחשיבתם לכודה בתבניות מגבילות. המנהיגים נתונים תחת שליטה של מנגנונים פוליטיים וכלכליים שמכלים את החברה האנושית ואת הפלנטה.

 

לוהאריה טוענת כי מצב החרום בו אנו מצויים הוא תוצר של היעדר מנהיגות אשר מאיים על עתיד העולם. הוא חושף את כישלונה של השיטה הפוליטית והכלכלית הרווחת במרבית העולם המערבי. בדרכה של שיטה זו קיימת תלות גוברת בבעלי הון, המחזיקים פעמים רבות באינטרסים מנוגדים לאינטרס הציבורי. בנוסף לכך ישנו צורך מתמיד לרצות ציבור שראייתו צרה, ואינו ער לתהליכים רחבים, אלא עסוק בהישרדות וסיפוק מיידי. כל אלו יוצרים תמונה מעוותת שבה הפוליטיקאים לכודים באופן מתמיד בין אינטרסים מנוגדים.

הפוליטיקאים מנסים לרצות את בוחריהם (במקום להנהיג אותם), בכדי לקבל מנדט להמשיך ולהחזיק בעמדות כוח. מאידך הם נתונים ללחצים מבעלי הון שהאינטרס שלהם אנוכי, ופעמים רבות מנוגד לתועלת הציבור ולרווחת כדור הארץ.

באוניברסיטה הקוסמית רואים אור בקצה המנהרה, אותו יש לטפח: קיימת מנהיגות מלאת כוונות טובות ורצון טוב. לרוב מנהיגות זו הינה נטולת כוח ממשי ויכולת לממש את הכוונות הטובות. זאת הן משום שהיא מנותקת מבעלי ההון, וגם מכיוון שהציבור נוטה לנהות אחר מנהיגות פופוליסטית שמרצה את הלכי הרוח המקובלים. זאת שמתאמת עצמה לנורמות ולמכנה המשותף הרחב והנמוך, ומביאה להישגים קצרי טווח.

 

משבר האקלים לדברי לוהאריה הוא תוצאה של עיסוק בטפל, וחוסר אכפתיות כלפי מה שרחוק מהעין. מרבית הציבור מנותק מהמשמעויות המיידיות של משבר האקלים, והמנהיגות הקיימת לא מביאה חזון ארוך טווח. במקום זאת היא משחקת לפי כללי המגרש הפוליטי שבו בעלי הון ותאגידים שולטים. לוהאריה בכך הגולם קם על יוצרו. השיטה הפוליטית הפכה מכלי שנועד לשרת את האנושות ולתמוך בעתיד טוב יותר, לכלי אשר מחבל בעתידה של האנושות.

על הכשרת דור העתיד בראי האוניברסיטה קוסמית

בעיניה של לוהאריה, האדישות שמפגין הציבור מפיל את האחריות לדאגה לעתיד על כתפיו של הדור הצעיר, שנותר לכוד בין הפטיש לסדן. הוא חצוי בין מנהיגות שחושבת באופן ישן, לבין היעדר עתודה של מנהיגות חדשה בדור הביניים בהיותו נטול כח פוליטי.

לוהאריה אומרת שדור הביניים הוצרך להוביל את העולם אל השלב הבא. עליו היה לבנות את הגשר בין הפוליטיקה, התשתיות וההון של העולם הישן לבין דרכי חשיבה והתנהלות חדשות. במקום זאת הוא ממוקד לרוב במימוש העצמי וביצירת סיפורי הצלחה אישיים, אשר מתאפיינים גם הם בגישה אנוכית של ״אחרַי המבול״. האוניברסיטה הקוסמית

גישה זאת מחלחלת גם אל דור העתיד. היום ניתן כבר לראות צעירים רבים שבמקום להוביל, הם נוהים אחר מובילי דעת קהל ברשתות החברתיות. אלו רוכבים על טרנדים שנחשבים נאורים וערכיים, אך בפועל מנהלים אורח חיים נטול אכפתיות, המבטא הדוניזם ואנוכיות. כך הם משווקים מוצרים המבטאים אורח חיים מנותק, מבלי לראות את ההשלכות של אורח חיים זה בעתיד. כל זאת במקום לעודד האטה של צריכה, חשיבה פוליטית חדשה ועוד.

השיטה הפוליטית, הכלכלית, החברתית, יוצרת קשר בין הפרנסה והקיום האישי לבין אופייני התנהלות ואורחות חיים הפוגעים בסביבה ובעתיד האנושות. זהו פרדוקס שבו הפרנסה היא גם הגרזן הגודע את הענף עליו יושבים.

האין זה פרדוקס שנדרש ליישב אותו? הרי משבר האקלים כאן, הזמן אוזל והרכבת דוהרת לתהום. אם נמשיך באותו האופן בו אנו מתנהלים כיום, ידרשו בעתיד פעולות רדיקליות על מנת להציל את האנושות.

חזון האוניברסיטה הקוסמית – איך בכל זאת יוצרים שינוי?

לפי האוניברסיטה הקוסמית, בכדי לחולל שינוי אמיתי נדרש לשנות את כללי המשחק.חזונה של האוניברסיטה הקוסמית הוא להניע את העולם אל נתיב של צמיחה, שגשוג של הציביליזציה האנושית והצלה של כדור הארץ.

על מנת לעשות זאת, נדרש להעצים שכבה של מנהיגות תודעתית ורוחנית שמציעה סולם ערכים חדש המחליף את הנורמות הקיימות כיום: התמכרות לצריכה, למסכים הממסכים את התודעה ולעיסוק השווא בתפל.

לוהאריה מסכמת את הנושא בכך, שעלינו להבין שנדרשת תנועת מלקחיים: מצד אחד שינוי דחוף ומהיר של הרגלים ונורמות ברמה האישית שמצטברת למסה קריטית של כוח השפעה שמשנה את הכללים. מצד שני יצירת מנופי כוח שיצליחו להשפיע על השיטה הפוליטית המעוותת ולעורר אנשים להבין שהפוליטיקה אינה הפתרון, אלא הבעיה!

כדי לעשות את זה – כל אחד ואחת מאיתנו נדרש להירתם, לחקור ולגלות דרכי חשיבה חדשות, לשנות הרגלים ונורמות. עלינו לשאוב השראה ממקורות המייצגים נאורות קידמה וחדשנות, לבטא את השינוי באורח החיים האישי ולדרוש שינוי באורחות החיים הציבוריים.

לוהאריה קוראת לכולנו להיות חלק מהמנהיגות החדשה, כי מה שניצור הוא שיהיה.

מקור הכתבה:

https://www.davar1.co.il/spotlight/%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%a2%d7%95/